"הבת שלי לא מקשיבה לי "
"אני מרגישה שהוא כל הזמן בודק גבולות"
"היא צורחת על כל דבר קטן"
"הכל הוא רוצה לעשות לבד"
כל היום "לא בא לי"
מה עושים עם ילד שלא מקשיב ?
איך מתמודדים עם השתטחות על הרצפה ?
יש לה ממש התקפי זעם
מוכר לכם?
בואו נבין, ההתפתחות בשנתיים הראשונות לחיים היא מטורפת!
יכולת הלמידה בגילאים האלה היא מדהימה (בטח שמעתם שמומלץ להתחיל ללמד כמה שפות בגיל צעיר)
גיל שנתים הוא "קפיצת מדרגה" "עליית שלב משמעותית בהתפתחות של הקטנים שלנו.
לא סתם גם קוראים לו – "גיל ההתבגרות הראשון"
תחשבו לרגע על ההתפתחות בשנתיים הראשונות לחיים – מתינוק שלא עושה דבר חוץ מלבכות לישון ולאכול … לפעוט ש- הולך, אפילו רץ, מבחינה מוטורית אוחז בצבע, אפילו משחיל חרוזים גדולים ומבחינה חברתית, הוא ממש מתחיל להתנהל בסיטואציות חברתיות אמיתיות.
הוא, מגיב לסביבה, לחברים, מתחיל לדבר , אפילו מביע רגשות – וכל זה – רק בשנתיים!
ההתפתחות הזו בשנתיים הראשונות לחיים היא אדירה .
קוראים לו גם "גיל ההתבגרות הראשון " כי יש שם איזושהי קפיצה.
הקטנטנים שלנו (שהם בהחלט עדין קטנים, הם רק בני שנתיים ) הם הופכים להיות אנשים קטנים ומתחילים ללמוד דברים על עצמם, על הגוף שלהם, על הסביבה שלהם.
שימו לב שסביב הגיל הזה מתחילים גם גמילה מחיתולים. כי יש שם בגרות ובשלות, יש שם יכולת / מסוגלות .
כמו למשל – ללמוד להתאפק ולעשות פיפי בשירותים, ללמוד לדבר, להבין … דברים מאוד משמעותיים לתפקוד שלהם בחיים העצמאיים והבוגרים.
אממה….
בגיל הזה – הפעוט לומד שהוא מסוגל להניע לפעולה – הוא מתחיל לפתח זהות עצמית. הוא מבין שההתנהגויות שלו יכולות להניע את אמא או אבא – לדוגמה – הוא זורק מוצץ, אמא מרימה …
הוא זורק אוכל על הרצפה ואנחנו מתעצבנים. זה יכול להיות לגבי צעצוע או כל דבר אחר.
מוכר לכם?
ופה – אנחנו ההורים בבעיה .
למה?….
בעיקר כי הקטנים שלנו מגלים שהם מסוגלים לעשות דברים שעד עכשיו עשינו בשבילהם
האכלנו ופתאום הם מתחילים לאכול בעצמם
חיתלנו ועכשו הם כבר עושים פיפי בשירותים
הרמנו אותם ועכשיו הם מסוגלים ללכת בכוחות עצמם …
הם פשוט מגלים את העצמאות שלהם!
(דרך אגב –משם מגיע ה "אני רוצה" אני יכול" "אני לבד…. משם זה בדיוק מגיע!)
וזה מצוין ! וזה נפלא ! עצמאות זה טוב וחשוב ! אבל…. משם גם מגיע התסכול!
אז , רגע … מה בדיוק קורה שם בגיל הזה?
- למה יש שם כל כך הרבה תסכולים, כעס, בכי וחוסר שיתוף פעולה?
2. מה אנחנו צריכים לעשות?
3. האם מה שקורה בגיל הזה יכול להשפיע על ההתנהלות בשלבים מאוחרים יותר?
4. איך מציבים גבולות?
רוצים לשמוע עוד על "גיל שנתיים הנורא" – להעמיק ולהיות הורים מודעים יותר?
רוצים להבין מאיפה מגיע התסכול ולמה "הוא כל הזמן רוצה לבד" או "למה היא כל הזמן צורחת" "ולמה הוא כזה עקשן" או ו"איך זה שהוא לא מקשיב" ? ואיך להתמודד עם התקפי זעם ובכי? ואיך תוכלו להפוך את גיל שנתיים הנורא – גיל השנתיים ללא כלכך נורא? צרו קשר ואשמח לעזור!
